בתקופה ההלניסטית הבתר מקראית יהודים המשיכו לכתוב כתבי הגות וכתבים דידקטיים הראויים להיקרא ספרות חכמה בגלל קווי דמיון מובהקים עם ספרות החכמה המקראית : משלי , אויב , קהלת ומזמורי החכמה . היצירות החדשות כוללות את ספרי בן םירא וחכמת שלמה מבין הספרים החיצוניים , כמה חיבורים של כת קומראן , ואף פרקי אבות מספרות התנאים . ספרות החכמה הבתר מקראית הנסמכת באופן ברור ובולט על ספר משלי והיונקת ממנו , שינתה את פניה כך שיש המשכיות בלשון וסגנון ואף בבית היוצר בד בבד עם חידושים רעיוניים בסיסיים . אולי מה שקרה לספרות החכמה הבתר מקראית לעומת ספרות החכמה המקראית הוא מה שקרה לספרות החכמה המקראית לעומת ספרות החכמה של המזרח הקדום . אפשר להצביע על כמה מגמות עיקריות . מצד אחד , תורת משה , היינו חמשת חומשי תורה , החליפה את תורת ההורה והמורה , כך שספרות החכמה כבר איננה חכמה מסורתית המתבססת על הניסיון אלא תורה אלוהית . גם החכם הוא חכם בתורת משה , וכבר איננו האב או המורה הזקן והמנוסה . התרחב מקומה של חכמה אלוהית ואף איזוטרית . נוסף לדברים אלה ואף כתוצאה מהם , חדלה ספרות החכמה להיות ספרות בינלאומית וכלל אנושית השווה...
אל הספר