הענווה והגאווה הן מידות שכליות ומוסריות גם יחד . עניו הוא שפל רוח 1 טז , יט ; השוו כט , כג ) והוא ההפך מהגאה ( טז , יטו והלץ ( ג , לד . ( בגלל הצטנעותו ו נותן לו חן בעיני אחרים ( ג , לח . בסופו של דבר הענווה מביאה כבוד לאדם > טו , לג ; יח , יב ; כב , ד , ( וזה משום שהענווה גורמת ליראת ה ' . ( ד me גאים / גאוה / גאון ( כגון טז , יח m , כט , כג . ( חכמה שונאת גאה וגאון ( ח , יג ) ומכאן שהגאה איננו יכול להיות חכם . האוויל מדבר בגאווה ( יד , ג . ( ה ' עוקר את בית הגאה ( טו , כה . (
אל הספר