חכמה, בינה ודעת

- שלוש מלים אלה מופיעות ביחד במקומות רבים ובמידה מסוימת הן מתחלפות בטיפוסי בני אדם שהן מסמנות , כי החכם יודע ומבין , והיודע והמבין הוא חכם . בינה ודעת הן חלק מהחכמה , למעשה הן ההוצאה לפועל של החכמה , ויש חכמה בבינה ובדעת . אבל , המושגים אינם ממש נרדפים , הם מציינים היבטים שונים של הפעילות השכלית . חכמה היא כוח פנימי בלב האדם המניע את הבינה ואת הדעת . בינה היא היכולת לנתח מצבים חיצוניים , ודעת היא הרושם הנחרת והנקבע בלב ובמחשבה על ידי המצב החיצוני . החכמה מפעילה את הבינה ואת הדעת ומאפשרת אותן , ואילו הבינה והדעת מזינות את החכמה . החכמה מתרבה והלב מתרחב בתוספת של בינה ודעת . החכמה מגבירה את הבינה ואת הדעת , וחוזר חלילה . יש להדגיש שבספר משלי החכמה איננה מידה שכלית בלבד ואיננה קשורה ביכולת טכנית או באינטלקט גבוה או בידע רחב . החכמה איננה מנת משכל גבוהה במיוחד , הדעת איננה זיכרון חזותי ואנציקלופדי , והבינה איננה יכולת לפתור משוואות מתימטיות מתוחכמות וכיוצא בהן . בניגוד לחכמה , תבונה ודעת של עושי המשכן ( שמי לא , 10 שהן כוחות שכליים המתבטאים בכישרון אומנותי וטכני , החכמה של ספר משלי מתבטאת ...  אל הספר