קריאתו של יואל לצום ומספד לעניין הארבה שימשה בתקופת המשנה כדגם לעריכת תענית ציבור בעת עצירת גשמים . היו "מוציאים את התבה ( ארון הקודש עם ספרי התורה שבתוכו ) לרחובה שלעיר ונותנין אפר מקלה ( אפר שריפה ) על גבי התבה ובראש הנשיא ובראש אב בית דין וכל אחד ואחד נותן בראשו . הזקן שבהן אומר לפניהן דברי כבושין : אחינו , לא נאמר באנשי נינוה 'וירא האלהים את שקם ואת תעניתם' אלא 'וירא האלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה ' ( יונה ג , י ;( ובקבלה ( נביאים ) הוא אומר : 'וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ' ( יואל ב , יג "( ( תע ' ב , א . ( קטע קטן מספר יואל נקרא בהפטרה ב " שבת שובה " ( השבת שבעשרת ימי תשובה בין ראש השנה ויום הכיפורים , הנקראת כך על שם מלות הפתיחה של הקריאה בהו ' יד , ב : " שובה ישראל . ( " לפי מנהג אשכנז "לעולם מפטירין בסוף הושע 'שובה ישראל' עד סוף הנביא ומדלגים ליואל ב , טו 'תקעו שופר בציון ' עד סוף הסימן 'ולא יבושו עמי לעולם ' כדי להשלים כ " א פסוקים ( השיעור המינימלי להפטרה "( ( י ' בער , סדר עבודת ישראל , רדלהיים תרצ " ד ] ז " צ תשכ , [ ח " עמ י . ( 407 מלבד קטע זה , לפי המנהגים המקובלים אין...
אל הספר