ירמיהו חוזר לזירה ההיסטורית , לאחר שקודם ( מ , ז-מא , יח 1 לא נזכר שמו כלל . במרכז חלק זה של הפרשה מובאת נבואה של ירמיהו ( מב , ז כב , ( הנתונה במסגרת סיפורית ביוגרפית 1 מב , א ו ; מג , א 0 שבה מוצג ירמיהו כמנהיג רוחני של שארית הפליטה . הם מבקשים לקבל ממנו הדרכה לגבי המשך דרכם , ומבטיחים לדבוק בעצתו : "אם לא ככל הדבר אשר ישלחך ה' אלהיך אלינו כן נעשה ... למען אשר ייטב לנו כי נשמע בקול ה' אלהינו" ( מב , ה ו . ( למקרא הרישא של הסיפור נדמה אפוא שהעם למד את לקח החורבן . אי ציות לרצון ד ' , הביא לאסון הלאומי , ועל כן יש לדבוק בדבר £ מפי נביאו כדי להינצל מאסון נוסף , ואף לקרב את הגאולה . הערת המחבר , שיוחנן ואנשיו התאזרו בסבלנות והמתינו "עשרת ימים" ( פס' ז ) עד שיהיה דבר ה' לירמיהו , עוד מחזקת את הרושם , שהעם ומנהיגיו שינו את דרכם . ואולם הסיפא מעמיד את הקורא על טעותו . יוחנן ואנשיו מסרבים לציית לדבר ה' להישאר בארץ , ומתברר שהבטחתם המוקדמת נבעה מהשערתם , שירמיהו יאשר את רצונם לרדת מצרים . משנתבדו - חזרו בהם . שוב גרמה המנהיגות לאסון לאומי . בדרך דומה מוצג גם יחס העם לירמיהו . אם בעבר פקפקו ...
אל הספר