נבואת הנחמה והגאולה נבנית סביב הרעיון שמעשי ה ' מונחים על ידי העיקרון של קידוש שמו . עיקרון זה , שפותח בהרחבה בפרק כ - כדי להסביר באמצעותו את יחסי ה - ' ישראל - מוצב אף במרכז הנבואה שלפנינו . הימצאות ישראל בגולה הוא חילול שם : 'ה "ויבואו אל הגרם ... ויחללו את שם קדשי באמר להם עם ה ' אלה ומארצו יצאו " ( פס ' כ , ( ועל כן הוצאתם מן הגלות הוא קידוש שמו : "לא למענכם אני עשה ... כי אם לשם קדשי " 1 פס ' כבו . אף להבאת ישראל לארצם ולהחזרתם לחיים תקינים יש משמעות תיאולוגית : "וידעו הגוים ... כי אני ה ' בניתי הנהרסות נטעתי הנשמה " 1 פס' לו . ( השוואת נבואה זו לנבואה שבפרק כ מצביעה על דמיון ועל שוני . מקור הדמיון בעצם התפישה של 'למען שמי . ' תפישה זו גוררת אף זהות ניסוחים , כגון "ונקדשתי בכם לעיני הגוים" 1 כ , מא < מזה ו " בהקדשי בכם לעיניהם " ( לו , כג < מזה ; "וזכרתם שם את דרכיכם ואת כל עלילותיכם ... ונקטתם בפניכם בכל רעותיכם אשר עשיתם" ( כ , מגן מזה ו " וזכרתם את דרכיכם הרעים ומעלליכם ... ונקטתם בפניכם על עונתיכם ועל תועבתיכם" ( לו , לא ) מזה . הן בפרק כ הן כאן פונה הנביא ל'בית ישראל' ( כ , כ...
אל הספר