מבט מסכם: הזמן אצל פרויד

החלק השני של הספר עסק באופן שבו הזמן נוכח בתאוריה הפרוידיאנית . אופן זה כיניתי " חסך זמני , " היות שלטענתי מה שחסר בתאוריה הפסיכואנליטית של פרויד הוא היכולת להבין ולפרש את האדם כישות שהווייתה היא הזמניות . אביבה כהן היא שקשרה במפורש בין המחשבה של פרויד למחשבה של ברנטאנו , אך כמו שהראיתי , כהן לא הבחינה בהשלכות של קשר זה על תפיסת הזמן של פרויד ובתפקידו המרכזי של מושג הזמן בכינון השיטה הפסיכואנליטית בכללותה . מושג הזמן אצל ברנטאנו התגלה כבעייתי בשתי רמות : ברמה האחת , התודעתית , הוא משמר את היסוד האמפירי של המבנה האפיסטמולוגי , היות שהוא מופיע בתודעה כתוצר של תהליכים קוגניטיביים שבהם הייצוג המידי אחראי סיבתית לעצם האפשרות של הייצוג הפנטסטי של תודעת המשך . ברמה השנייה , מערך הייצוגים של הזמן פועל בתודעה לפי ההנחה המוטעית שתופעת הזמן היא רצף לינארי והומוגני של רגעים . ברנטאנו אמנם הציג את התודעה כאיבר המחובר אמפירית לנתונים המגיחים מהעולם ותיאר במפורט כיצד התודעה מעבדת נתונים אלה לכדי תמונת עולם , אולם היחס בין הסובייקט , העולם והזמן נשאר בעייתי . כמו שכבר צוין , הפילוסופיה של ברנטאנו נסמכ...  אל הספר