בחלקו הראשון של ספר זה , אשר עסק בתפיסת סארטר את האדם , כבר הראינו שתפיסות סארטר את האדם והדמיון הושתתו על יסודות רומנטיים . הדיון בבודלר מחדד עוד יותר את נוכחותם של יסודות אלה , ומצרף אליהם את היסודות הרומנטיים שנוכחים בתפיסת סארטר את המחבר . יסוד רומנטי ראשון הוא תפיסת היצירה כמבע של היוצר . הרומנטיקה יצאה נגד תפיסות אסתטיות , שלפיהן היצירה היא אוטונומית ומשמעותה וערכה האסתטי 1 נקבעים מתוך היצירה עצמה ולא על ידי זהות היוצר וכוונותיו . לפי תפיסות אלה , שיר נפלא הוא שיר נפלא , ואין זה משנה אם למחברו קוראים בודלר או שקוראים לו , X או ששם מחברו אינו ידוע . השיר הנפלא הוא שיר כזה בין שמחברו , בודלר , היה נשוי או רווק , תיעב את הטבע או אהב אותו , רצה לזעזע את הבורגנות או להחניף לה , והוא הדין בכל פרט ביוגרפי אחר . הרומנטיקנים , לעומת זאת , ראו את היצירה כמבע של היוצר . בין שמדובר בשיר , ביצירה ספרותית או ביצירה מוזיקלית , בציור או בפסל , אי אפשר לדעתם להפריד בין היצירה לבין היוצר ולטעון שהביוגרפיה שלו והמרכיבים הבסיסיים של תפיסת עולמו אינם רלוונטיים להבנת היצירה . בירדסלי טוען שההסבר לתפיס...
אל הספר