בודלר סלד מההשתפכות המילולית המרושלת שאפיינה , לדעתו , את השירה הרומנטית , והקפיד בשירתו על צורות חמורות ומלוטשות של חרוז ומשקל . מכאן שבודלר לא ראה את ההשראה ואת הספונטניות כערכים מרכזיים של פעולת היצירה , אלא את הטכניקה , הדיוק והעבודה הקשה והדקדקנית . לכן הוא נטל שוב ושוב את השירים שכתב , העביר בהם פסיק ממקום למקום , החליף מילה במילה אחרת וליטש כל משפט , בטרם יפרסמם . הסימבוליסט גוסטב קאהן היטיב לנסח את המאמץ הרב 3 שהשקיע בודלר בשיריו : " עבודתו של בודלר כמשורר דמתה לעבודה גופנית . " פול ואלרי מסביר את העקרונות האסתטיים הללו באמצעות ההקשר ההיסטורי פואטי של בודלר : בודלר מגיע לפרקו כיוצר כאשר הרומנטיקה נמצאת בשיא כוחה , ויוצרים רומנטיים כמו הוגו , למרטין ומיסה מושלים בזירת הספרות . הצורך להיבדל מיוצרים גדולים אלה , טוען ואלרי , היה המניע העיקרי של יצירת בודלר : " במחוזות היצירה 4 – שהם גם מחוזות הגאווה – הכורח להיבדל אינו נפרד מעצם הקיום . " אך לא רק את תהילת הרומנטיקה ראה בודלר בבגרותו , אלא גם את ראשית המרי נגדה . גוטייה , סנט בב , פלובר ועוד , כבר פתחו במתקפה נגד הרישול הצורני שמא...
אל הספר