איתורן של שלוש מגמות השינוי — ניהוליות , הפרטה ושיזור בסביבה — אפשרו לנו להבין את האינטרסים והמניעים המובחנים של חברי הקיבוץ הטכנוקרטים מצד אחד , וחברי הקיבוץ הלא טכנוקרטים מן הצד האחר . את המגמה למעבר מדמוקרטיה משתפת לניהול הייררכי טכנוקרטי כיניתי ניהוליות . מגורמי הניהוליות אפשר לציין את התפוגגות חשיבותם של ענפים חקלאיים מובהקים . בענפים אלו היתה נהוגה רוטציה בניהול ומידה גדולה של דמוקרטיה פנימית . בתנאים החדשים צומצמו הצוותים למספר קטן ביותר של חברי קיבוץ , כשכפופים להם עובדים שכירים ועובדים זמניים . בה בעת עלתה חשיבותה של התעשייה בעלת הארגון ההייררכי , והתרבו מקורות הפרנסה של חברי קיבוץ העובדים בענפים קטנים מאוד , בשירותים עסקיים קטנים , במקצועות חופשיים , בעיסוקים מקצועיים ובעבודות חוץ . כל אלה תרמו להיעלמות הדגם הקיבוצי הקלסי של דמוקרטיה במקום העבודה . השפעה דומה יש לביטולן של רוב הוועדות הציבוריות שטיפלו בנושאים חברתיים רבים . טעמן פג כאשר תחומי האחריות שלהן עברו לידי החברים עצמם , לאנשים פרטיים או למשפחות , לרשות האזורית ולטיפול מקצועי ( כדוגמת משאבי אנוש בתחום העבודה , עבודה ס...
אל הספר