שמירה על שוויון או תגמול לפי תרומה?

מאז ומעולם התמזגו בקיבוץ עקרונות מגוונים של צדק בחלוקה . אמנם העקרונות המוצהרים היו של חלוקה שוויונית , או 'לפי צורך , ' אך פעמים רבות הפכו לחלוקה ' לפי דרישה : ' החלוקה השוויונית היתה פעמים רבות בעצם שוויון מכני , ולפעמים חלוקה של תגמולים לא חומריים לפי מקומו ותרומתו של הפרט , או לפי כוחו . היו תגמולים שחולקו כטובין , מהם ככסף , ומהם כהערכה חברתית לא חומרית . למרות ההבדלים בתקופות שונות ובקיבוצים שונים אפשר לדבר על דגם כללי שלפיו מוצרי הצריכה חולקו במידה רבה על פי הצורך ( מזון , בריאות , חינוך , דיור , רווחה , תרבות , תחזוקה , אנרגיה , כביסה ושירותים שונים ;( התקצוב הכספי נטה להיות שוויוני ( הקצאה שווה לכל חבר , ללא תלות בעבודתו ) והערכה , יוקרה והשפעה חברתית הוענקו לפי התרומה , או לפי העצמה האישית . בתקופת המחקר , הוויכוח בקיבוץ ניטש סביב תהליך כפול של העמקת התקצוב הכספי השוויוני ליותר ויותר שירותים ומוצרי צריכה , ושימוש פוחת והולך בעקרון הצורך . ואילו התגמול לפי תרומה התרחב גם להיבט החומרי — עד כדי תגמול כספי לשעות העבודה ולדרגה בתפקיד , שינוי מהפכני באורחות חייו של הקיבוץ . מטרת ...  אל הספר