שנות השמונים

בשנות השמונים של המאה העשרים חל שינוי של ממש בעצמתם של הטכנוקרטים כאשר הם נקראו לסיועם של פוליטיקאים , כמו למשל שמעון פרס , נגד היריב המשותף , הפופוליזם . כך קובע קרן ( 1996 ) במחקר היחיד שנעשה על הטכנוקרטיה הישראלית . היו אלה אנשי מקצוע מגזריים או כלליים , שצמחו והתעצמו בתוך הביורוקרטיה הממשלתית או במסגרות אקדמיות , אך היו קשורים לממסד . קרן דן במחקרו בכלכלנים של משרד האוצר , כמשפטנים של משרד המשפטים ובמומחים האסטרטגים שעסקו בהסדרים בין ישראל לפלסטינים . ממצאי מחקרו מלמדים שטכנוקרטיזציה מוצלחת של הפוליטיקה בישראל מותנית בפוליטיזציה של הטכנוקרטים , קרי , בהבנתם את חוקי המשחק הפוליטיים , כפי שעשו הכלכלנים . זאת להבדיל מהניסיון הלא מוצלח של אחרים לפעול על פי דגם האוטונומיה הטכנוקרטית ( המשפטנים , ( או על פי דגם המכפיף את הטכנוקרטים לפוליטיקאים ( האסטרטגים . ( בעצם , כפי שהביורוקרטיה לא הצליחה להיות עצמאית מהפוליטיקה כדי להשיג שליטה , כך הטכנוקרטיה היורשת אותה בעמדות הכוח 'נכנעת' לאותה דרישה — ולו חלקית — של השתלבות במערכת היחסים הפוליטיים . זאת ועוד , תקופה זו של העצמת הטכנוקרטיה באליטה ...  אל הספר