במשך השנים האלה חלו שינויים במדיניות המוניטרית ופעמיים הוחלט על פיחות י"ל-ב ביחס 1 . 1 . 1954-ב . $ -ל נקבע שער החליפין י"ל 1 . 80 = $ ו-ל ) במקום י'ל 0 . 356 ) וביום 10 . 3 . 1962 הוחלט שוב על פיחות ושער $ -ה נקבע '' ל 3-ל י . התוצאה היתה , שפיחות הל"י היה מעל , ( 1964-1954 ) 700 ° / 0 ולעומת זאת - מדד המחירים לצרכן עלה בתקופה זו רק . 50 ° / 0-ב כתוצאה מכך הוצמדו ההלוואות לזמן ארוך $ -ל או למדד המחירים , ולאשראי לזמן קצר נקבעה ריבית גבוהה מאוד , כדי להבטיח למלווה שמירה על ערך כספו . ההתיישבות העובדת התנגדה לשיטת ההצמדות בכלל ובמיוחד כשדובר בהלוואות שהיו מיועדות להתיישבות ולפיתוח החקלאות . במזכירות המרכזת שהתכנסה 4 . 3 . 1962-ב סוכם להביא לאישור המרכז החלטה על התנגדות לכל הצמדת הלוואות בעתיד ולתבוע חידוש מיידי של אשראי בלי הצמדה , היות והיתה עצירה של אישור הלוואות . בהתאם למדיניות המוצהרת הזו פעלה כמובן גם ה " קרן , " שלא דרשה הצמדה של הלוואות שהיא עצמה אישרה . אבל איך להתמודד במציאות הכלכלית עם סבך כזה ? הסבך שבין העמדה העקרונית כמוסד תנועתי - ובין החובה והדאגה לשמירת הערך הריאלי של ה...
אל הספר