תפילת העמידה נועדה מתחילתה להיות תפילת ציבור ; היא נאמרה מפי " שליח הציבור , " שהוא נציגו של הקהל , והקהל ענה "אמן" אחרי כל ברכה וברכה , ובכך נחשב לו כאילו התפלל בעצמו . רבן גמליאל השני ( יבנה , 80 לספירה ) קבע שכל יחיד בעדה חייב לומר את התפילה בעצמו , ואולם כדי שלא לקפח את אופייה של העמידה כתפילת ציבור הונהגה חזרת הש"ץ , ומכאן ואילך היה הקהל אומר אותה תחילה בלחש ושליח הציבור חזר עליה בקול . נוסחה העיקרי של תפילה זו קבוע בכל הימים , אלא שיש בה שינויים אחדים בימים מסוימים . p ' 6 j ?! 60 f v ? lp 6 רשמו בטבלה את כל התוספות המודפסות בסידור "רינת ישראל , 'ס , " בתפילת העמידה של חול : בשחרית ( עמ' , ( 64-53 במנחה ( עמ' ( 145-134 ובמעריב ( עמ' . ( 165-157 נציין שבסידורי תפילה רבים מודפסת תפילת העמידה של חול פעם אחת בלבד . בסידורים אלה , כל השינויים והתוספות מצוינים בעמידה של שחרית . לוח התוספות בתפילת העמידה - ראו בעמוד הבא . הערה : בפרק זה , שפרטיו מרובים ואין דרך לדון בכולם , יש להציג את תופעת התוספות באופן עקרוני ולהסתפק בדיון על שתיים-שלוש תוספות חשובות . לחלופין , אפשר לדון בתוספות מסו...
אל הספר