תשתיות

תעבורה מתחילתו תוכנן הקיבוץ כמרקם להולכי רגל ודרכי השירות מוקמו בפאתי היישוב . כך נוצרה רשת מדורגת של שבילים ברוחבים שונים המסתעפים מתוך המרכז אל השכונות ואל אזור בתי הילדים , או להפך : מתנקזים אל המרכז ובעיקר אל הכניסה של חדר האוכל , ורשת זו נמצאת במרחב הקהילתי - "המחנה" - לצדו האחד של ציר הכניסה המפריד בינו ובין האזור המשקי , כשהממשק בדרך כלל מתארך . סכימה זו שירתה אמנם את הקיבוץ המוקדם , אך במרוצת הזמן התעורר הצורך במערכת תעבורתית מפותחת יותר המאפשרת גישות פנימיות לשירותים שונים כגון , ביטחון , איסוף אשפה , הובלות וכוי . שבילים מרכזיים הורחבו לדרכים פנימיות , בדרך כלל ברוחב של כ 4-3 מטר . ברם , העיקרון של תנועה רגלית וגם דו אופנית ( אופניים ) נשמר עד כמה שאפשר עד כדי כך שחניית כלי רכב ממונעים הוגבלה למגרש מרכזי בלבד . בשנות ה , 70 עם הקמת עשרות יישובים חדשים , שונתה הסכימה הבסיסית וחלה הפרדה בין המרחב הקהילתי ( המחנה ) לבין האזור המשקי , ונוצר ממשק מינימלי . הפרדה זו גם הובילה לתצורה שונה של הרשת התעבורתית בכללה . המרקם השתנה לחלוטין עם פיתוחם של אזורי השוליים ; הרחבת שכונות , הק...  אל הספר
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית

המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות