עוד בשנות ה ם , 2 עם תחילת ההתיישבות הקיבוצית , בשלחברי הקבוצה הייתה אך מיטה באוהל ומקום ליד שולחן בצריף ששימש כחדר אובל , הוקצב מקום שבו ניתן היה לקרוא את העיתון שהגיע פעם ביום ואולי אפילו לדפדף בספר או חוברת שמישהו השאיר שם . מאוחר יותר , תמיד נמצא מקום ל"חדר קריאה" שנחשב מקום ציבורי במערך התרבותי ואפילו רוהט כראוי . בהעדר מקומות שקטים שבהם ניתן היה לשבת במעט בפרטיות וליהנות משעה של קריאה או לימוד , חדר הקריאה , במקביל לחדר האוכל , היווה מקום חשוב ביותר . ייתכן אפילו שחדרי הקריאה הסובייטיים היו מוכרים ושימשו כדוגמה . " בגדוד העבודה , בראשית העשור השלישי למאה , הייתה קיימת אופנה יחפנית . זלזלו ברעיונות בטלניים המתנסים באדרת של תרבות . גמרו את ההלל על בערות נלבבת עם נפש טהורה ואמיצה . אך לא היה זה אלא קצת עודף מרץ , שנתבזבז על מאבק כנגד אויבים מדומים . הקיבוץ לא אימץ לעצמו את יחס הביטול לתרבות . בבל קיבוץ נבנו חדרי קריאה , חדרי תרבות ולבסוף היכלי תרבות ממש . " חדר הקריאה היה עולם הדממה . לא נשמע בו אלא רשרוש נייר . המוציא הגה מפיו נדון כחסר תרבות . רדיו היה בל יימצא . קריאה תבעה ריכוז ...
אל הספר