זהויות קולקטיביות בפרקים הקודמים דנו כיצד הקיבוץ והמגזר כולו חוללו מתוך עצמם תהליכי פירוק ובינוי — קיבוצים רבים , אף כי לא כולם , מחקו מעצמם דפוסים שהיו שנים ארוכות סימני היכר ידועים של הקיבוציות והנהיגו הסדרים חדשים שעצם המחשבה עליהם היה בה כל השנים משום כפירה בעיקר . עם זאת , גם ראינו מאמצים אמתיים לגבש קיבוציות 'מעודכנת' על ידי טיפוח מה שכעת נחשב לציפור הנפש של המושג 'קיבוץ . ' ואולם אם העיון שלנו בהשתנות הנוכחית של הקיבוץ התמקד עד כאן בפרקטיקה החברתית , עומדת עכשיו לפנינו , על פי הגישה שהצגנו בראשית הדברים , השאלה של התחברות התהליכים המבניים שעמדנו עליהם בפאזה הראשונה ( פירוק ובינוי ) ובפאזה השנייה ( גיבוש ייחוד ) לתהליכים סובייקטיביים אצל חברי הקיבוצים האינדיבידואלים , דימוייהם העצמיים ותפיסותיהם על הקולקטיב — תהליכים שאנו רואים כ'פאזה השלישית' של ההבניה הקולקטיבית מחדש של הקיבוץ . באופן כללי , עניינה של הפאזה השלישית הזאת הוא ניסוח הזהות הקולקטיבית . נושא זה כורך בעינינו , כפי שהבהרנו בפרק הראשון , שלושה מרכיבים אוניברסליים : ( 1 ) האופן שבני הקולקטיב תופסים את סגוליות הקולקטיב ה...
אל הספר