יזמות , מסגרת חיים והתגייסות במשך עשרות שנים ועד למחצית שנות השמונים היה הקיבוץ אחד המאפיינים הבולטים והמקוריים של החברה הישראלית ( ראו פז ישעיהו וגורני , . ( 2006 על פי הדגם שהיה מקובל ברחבי המגזר , שלושת ההיבטים שהגדירו את הקיבוץ במונחים סוציולוגיים ( בן רפאל , ( 1996 היו היותו , בעת ובעונה אחת , קהילה שיתופית , יזם קולקטיבי וקבוצת סטטוס בחברה . ואכן , העיקרון המרכזי של חיי הקהילה היה שותפות שוויונית מהותית אשר ראתה בפרט בראש ובראשונה חבר בקולקטיב . גישה זו לא מנעה מן המסגרת המשפחתית לזכות אף היא במשך הזמן להכרה ולמעמד : היא קיבלה אחריות — חלקית אך בלתי מבוטלת בתחומים כגון חינוך , צריכה , חיי התרבות ועוד נושאים אחרים . עד סוף שנות השמונים כלל דגם זה של קהילה מוסדות של דמוקרטיה ישירה כגון אספה כללית ריבונית וועדות ציבוריות נבחרות המופקדות על תחומי הפעילות הציבורית למיניהם . בלט גם היעדר כל תמורה כספית דיפרנציאלית לתרומת החבר לקולקטיב וזאת באופן בלתי תלוי במקום ותפקיד בעבורה , הוותק וההשתתפות בפעילות ציבורית . התקציבים הפרטיים המוקצבים על ידי הכלל היו שוויוניים אך ביחס לנושאים רבים — א...
אל הספר