בניגוד להנחה שרווחה במשך השנים כי החברה הקיבוצית היא חברה המחוסנת בפני עבריינות , ממצאי המחקר מלמדים שההתנהגות העבריינית אינה זרה לחלוטין בקרב חברי הקיבוץ . חלק הארי של המשתתפים במחקר מאמין , כי בקיבוצים שבהם הם חיים מתרחשים מעשים עבריינים מסוגים שונים . המעשים העבריינים השכיחים ביותר מתוך כלל ההתנהגויות הפליליות , הס , לדעת החברים , הגניבה והמעילה . ואחר כך בסדר יורד , עבירות סמים , אלימות במשפחה , עבירות מין ועוד . חשוב להזכיר כי המחקר לא בדק את שכיחותה בפועל של ההתנהגות העבריינית בקיבוץ , אלא רק את האופן המסוים שבו החברים תופסים התנהגות זו ומדווחים עליה . סוג התגובה שחברי הקיבוץ היו רוצים לראות במקרים של מעשים עבריינים עשוי לרמוז על מידת האיום המיוחסת להתנהגויות אלו על-ידי חברי הקיבוץ . ואולם , בו בזמן עשויה העדפה זו גם ללמד על מידת הרלוונטיות שחברי הקיבוץ מייחסים לדרכי התגובה הקיבוציות המסורתיות , בהשוואה לדרכי תגובה חדשות . כאמור , קשה מאוד לאמוד בפועל את שכיחותם של המעשים העבריינים בקיבוץ , אבל ניתן לחקור את המשמעות שמייחסים החברים להתנהגות זאת . על-פי השערות המחקר אכן נמצא , כי ...
אל הספר