כדי להבין את ייחודה של התוכנית שפעלה בקיבוצים בחרנו תחילה לתאר את מאפייניה של הגישה המסורתית לטיפול בחולי נפש ואת המגבלות העיקריות המלוות אותה . בקרב אנשי המקצוע לא קיימת אחדות-דעים לגבי הגדרתה של מחלת נפש . בשל מורכבותה של הנפש האנושית ושל המחלה נהוג לאבחן מחלת נפש על-פי קריטריונים מרובים , הכוללים את משך התופעה , עוצמתה , מידת הסטייה מהנורמה החברתית והנורמה האופיינית לגיל . ( Kaplan & Sadock , 1989 ) הגישות הפסיכיאטריות המסורתיות נוהגות לסווג את מחלות הנפש לשתי קבוצות עיקריות קבוצת הפרעות החרדה , המבטאות ניסיון לא מוצלח או מוגזם של הפרט לזכות בשיווי משקל נפשי , בשל ערעור שחל עקב חרדה , לחץ וקונפליקטים . האדם הנוירוטי אינו מנותק מהמציאות ואישיותו בדרך-כלל נותרת מאורגנת . הקבוצה השנייה היא קבוצת ההפרעות הפסיכוטיות המאופיינות בניתוק חמור של הקשר עם המציאות . חומרתן גדולה יותר הן בשל ההפרעה הרבה שהן גורמות למהלך החיים והן בשל הקושי הרב להחזיר את החולים בהן למצב של תפקוד והשתלבות בחברה . מתוך המחקרים עולה , כי שיעור ההצלחה של שיקום חולי נפש נמוך מאוד לעומת השיעור בקרב בעלי נכויות אחרות ...
אל הספר