רוב חברי הקבה"מ ואחה"ע תמכו בגישתם של גלילי , אלון וכרמל , אשר שללה את החזרה לגבולות ארבעה ביוני 1967 מזה , ואת גישת "אף שעל" מזה . גבולות יוני 1967 נתפסו כמסוכנים לישראל , כמזמינים התקפה ערבית מחודשת . לעם היהודי יש זכות בלתי מעורערת על כל א"י , אך מדיניות אף שעל נתפסה כבלתי ריאלית . בכל התקופה שבין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים לא קיבל הקבה"מ החלטה ברורה על השטחים והסתפק בביטויי העמדה המסתייגת משני הקצוות . מצב זה היה נוח לרבים בקבה"מ , שלא רצו בעימות פנימי בתוכו . בין גלילי ואלון הייתה הסכמה רחבה על השטחים שמהם אין לסגת בשום פנים והסכמה על התיישבות נרחבת בהם . שניהם שללו התיישבות יהודית בתוך שטחים מאוכלסים בצפיפות . עם זאת , היו ביניהם הבדלים לא מבוטלים לגבי האסטרטגיה המדינית ודמותו של הסדר הקבע המדיני . גלילי היה נוקשה יותר ואלון מתון יותר . גישתו של אלון למכלול מדיניות החוץ והביטחון הייתה שילוב של "ניציות" ביטחונית עם מתינות מדינית . בנושאי ביטחון , תמך אלון בגישה קשוחה כלפי מדינות ערב והארגונים הפלסטינים . בתחום המדיני ביקש אלון לשחרר את המדיניות הישראלית מעמימות באמצעות תכ...
אל הספר