בתחילת 1963 נוצר משבר פוליטי חדש , סביב פרשת המדענים הגרמנים שהועסקו באותה עת במצרים וסייעו לה לפתח טילים בליסטיים ואולי גם נשק כימי ובקטריולוגי . שרת החוץ גולדה מאיר , אחה "ע וראש המוסד איסר הראל , ראו בפעולת המדענים הגרמנים סכנה קיומית לישראל וצדדו בחיסולם . באחה"ע ראו בפעולתם המשך המגמה הנאצית של השמדת היהודים . בן גוריון לא ראה בפעולתם סכנה קיומית ותמך בתגובה דיפלומטית בלבד , על מנת שלא לפגוע בקשרים עם גרמניה המערבית , שהניבו אז נשק כבד בכמויות גדולות . הוא חשש שמתקפה מדינית גלויה על ממשלת גרמניה המערבית תסכן את הרכש ממדינה זו . חילוקי הדעות עם בךגוריון הביאו את הראל להתפטרות מתפקידו ולמינוי ראש אמ"ן , האלוף מאיר עמית במקומו . עמית , כמו בן גוריון , לא ראה סכנה קיומית בפיתוח הטילים והנשק הלא קונבנציונלי במצרים . אבל עמדתו של בן גוריון בפרשת המדענים ובפרשת התפטרות הראל לא וכתה לגיבוי מצר רוב ההנהגה הוותיקה של מפא"י . חופש הפעולה של בן גוריון לקבוע את מדיניות החוץ והביטחון הצטמצם , לאחר שנחלש במישור המפלגתי עקב הפרשה והשלכותיה על מפא"י . על רקע זה התפטר בן גוריון ביוני 1963 מראשות ה...
אל הספר