חברי ההסתדרות היו מודעים היטב לתנועת ערי הגנים . אולי קצת פחות בימי הוועידה השנייה והרבה יותר לאחר מכן , בראשית שנות השלושים , כשהחלו לקום קריות הפועלים . אבל גם הידיעה החלקית של ההנהגה , אפשרה להחליט על מודיפיקציה ארצישראלית של רעיון זה , כפי שאמנם ניסו להגשימה הלכה למעשה . היו לכך סיבות רבות , כולן פרי הנסיבות של אותם ימים . בימים הראשונים לכיבוש הבריטי וימי הממשל הצבאי בטרם הוקמה ממשלת המנדאט , התנהלה תנועה רבתי של אנשי העלייה השנייה מהפריפריה למרכזים העירוניים ושל היאספות רוב עולי העלייה השלישית שעלו מאז 1919 באותם מרכזים עצמם . "הפועלים הישנים , " אנשי העלייה השנייה , היו "עייפים " משנות כיבוש העבודה של שנות המלחמה . גם גילם העולה ( אמנם בני , 40-30 אבל זהו גיל שבאותם ימים נחשב לקשיש , או כפי שביטא זאת י' טבנקין בפנקסיו כשכתב לעצמו : "לבני שלושים נותר רק לכתוב זיכרונות , (" היה לו חלק בתנועה זאת שהביאה אותם אל הרצון להשתקע , "להתבסס בחיים , " לעבוד במקצוע מפרנס , שלא היה לרובם , ולהתאמץ להגיע לשיכון קבע להם ולמשפחותיהם , שרבים מהם הקימו רק עתה . הם איחרו לבנות משפחות . הדגם המיידי...
אל הספר