האקטיביזם הביטחוני היה אז חלק בלתי נפרד ושווה-ערך בחשיבותו לשאר יסודות הציונות הסוציאליסטית של מעמד הפועלים . מרכיב זה התנה את הקיום והיו בו גם מרכיב של גאווה לאומית , זקיפות קומה אנושית , וביטוי העצמאות הפסיכולוגית של החלוצים ושל כוח המחץ החינוכי . ולעצם העניין , ההתפתחויות האקטואליות הכריחו ודחפו להתייחסות ולפיתרון . היה צורך להתמודד גם עם בעיות ביטחון לא צפויות שעלו אז והתחדדו כנושא חדש מטריד . בימי העלייה הראשונה כמעט שלא נודעה התנגדות לאומית ערבית למאמצי ההתיישבות היהודית . היהודים ידעו חוסר ביטחון , חלק טבעי מהווייתם הגלותית , שהייתה לו הצדקה בארץ שעל סף המדבר , ששלטונה רופף . אבל הם הותקפו מעט כבני לאום מתחרה . תקפו אותם שודדים , הם סבלו מגניבות , ולעתים רחוקות נקלעו לנקמות דם ועוד כהנה אירועים " נורמאליים " של האזור ושל המקום . מאורעות 1920-21 היו חידוש גדול , קפיצת מדרגה רצינית במאבק על ארץ-ישראל יהודית . גם בעניין זה יש לחפש את הסיבות הבסיסיות בשינוי האיכותי בתוצאות המלחמה . השינויים הרעיוניים הרוחניים הללו צמחו על רקע של יכולת עולה של הציבור הערבי . ראשית התברר שכמעט לכל ערב...
אל הספר