קשה לסכם סיכום חד-משמעי את השנתיים הראשונות לקיום ההסתדרות . מצד אחד , הכפילה ההסתדרות את כוחה המספרי והייתה למוסד קבוע , קובע ומשפיע . אבל מצד אחר , בשאר עניינים , לא היטיבה לנצל את הזמן שחלף מאז הוועידה הראשונה ועד לכינוסה של השנייה . הכפלת האוכלוסייה ההסתדרותית הייתה תהליך אוטומטי . ההסתדרות לא הייתה צריכה לטרוח בה וכמעט לא טרחה . רוב התוספת באה מחוץ-לארץ . פרי הארגון התנועתי בגולה ששלח את חבריו היודעים מראש שעם בואם יצטרפו לקהלה . כך אנשי "החלוץ" וכך אנשי "תנועות הנוער . " להכרזות הרמות , לציפיות המפליגות , לתוכניות המקיפות לא היה ביטוי וגילוי הגשמה שיצא מן ההסתדרות . עד לבוא בן-גוריון לפעילות המרכזית בה - הייתה ההסתדרות במידה רבה , אובדת דרך . ההתנהלות בתוך ציבור הפועלים ההסתדרותי , יחסיו עם חלקי היישוב האחרים , היו דומים למצב של קודם הקמתה . הייתה זו הסתדרות קטנת ממדים שחרף הגידול לא הקיפה את כל הפועלים בארץ , בעיקר לא במרכזי "היישוב הישן" ( למעט טבריה . ( מרכזי כוחה הראשונים , לעת ייסודה , היו יישובי העובדים המעטים והחלשים , גדוד-העבודה הנאבק על חלקו בעבודה הציבורית ( והוא השיב ...
אל הספר