לא כל המרואיינים כשדיברו על זהותם עשו זאת באותו סדר ומאותה עמדה כמו אותה צעירה : חברת קיבוץ , מ [ שם הקיבוץ , [ מזכירה , נשואה , אם ל [ X ] ילדים . יש שביטאו אי נחת מזהותם , אולי גם בשל התייחסות החברה החיצונית : * אני זוכרת שהייתי [ כעוברת ] ב"קלאכ אין" באילת , ששם הרבה מאור מהסובבים אותי היו חברה לא אשכנזית . העובדה שהייתי אשכנזית שם הייתה כמו להצמיח לי קרניים והעובדה שאני קיבוצניקית הצמיחה לי גם זנב של שטן שם מאחור . וזה היה מוזר לנסות להצדיק את העובדה שאני קיבוצניקית בפני אנשים , שלמעשה בפני עצמי לא מצדיקה את זה , כלומר אני ממש לא אוהבת את הקיבוץ ואני צריכה להצדיק אותו בפני אנשים אחרים , כי אז מה נשאר לי ( בת קיבוץ , . ( 23 הזהות המקצועית נחשבת בעיני לא מעטים כקודמת לזהות הקיבוצית , בעיקר בעת מגע עם "חיצוניים , " גם כאשר בתחושתם הפנימית הם קיבוצניקים : ? כשאני כא ונפגש עם קניינים אז אני מנהל מפעל , אחר כך כשאני מספר על המשפחה ועל הילדים אז אני מספר גם על הקיבוץ , אכל אני מנהל מפעל - כשאני נוסע לתו"ל אז גם כשאני שם אני מרגיש שם שאני חבר קיבל / ' ( מנהל מפעל , . ( 52 * אני מציגה עצמי ...
אל הספר