במשך חמש שנים , מיום שחרורה של פולין משנת 1944 עד תחילת , 1949 היה המשטר ליברלי וסובלני יחסית . המפלגה הקומוניסטית , שנקראה פפ ) ר" מפלגת הפועלים הפולנית , ( שהיתה השליטה האמתית בפולין , נהגה בסובלנות ואפשרה קיומן של מפלגות וארגונים מגוונים אידיאולוגיים שונים , להוציא את המפלגות הפאשיסטיות ומשתפי הפעולה עם הנאצים , שנגדם ניהל השלטון מלחמת חורמה בלתי מתפשרת . חלק מהמפלגות , כמו מפלגת האיכרים והמפלגה הסוציאליסטית הדמוקרטית , אף שותפו בממשלה . ליחס דומה זכו גם המפלגות והתנועות היהודיות . כל הארגונים היהודים פעלו בחופשיות , כמעט לא התערבות השלטונות , פרט לתנועה הרוויזיוניסטית , שנחשבה אצל הקומוניסטים לתנועה פאשיסטית . על כולם היה מוסכם שיש להתייחס בכבוד לשלטון ולנציגיו , ולהימנע ככל האפשר מביקורת גלויה , ובייחוד ממעשים שעלולים היו להביא לעימות . יתר על כן , רוב היהודים , ומרבית התנועות הציוניות , תמכו ללא סייג בשלטון החדש , שיצא חוצץ נגד הגזענות והאפליה על רקע לאומי . קרבה מיוחדת לשלטונות היו למפלגות הציוניות סוציאליסטיות , שראו בפולין הצועדת לסוציאליזם את התגשמות שאיפותיהן הסוציאליסטיות ש...
אל הספר