שנת 1948 עד חודשיה האחרונים היתה , כאמור , שנה מיוחדת ליהודי פולין ולתנועה הציונית . היחס החיובי לארץ ישראל מצד השלטונות הקומוניסטיים והציבור הפרוגרסיבי הגיע לשיאו עם הכרזת המדינה ב 15 במאי , 1948 ועורר הערצה ליישוב היהודי בארץ , כשנודע על הישגיו של הצבא הישראלי במלחמה מול צבאות ערב הפולשים . אמנם הפולנים , ואפילו המתקדמים שבהם , היו חדורי דעות קדומות כלפי היהודים ; היהודים הצטיירו אצלם כ"אלמנטים בלתי פרודוקטיביים , נכנעים , שאינם יודעים להגן על עצמם , " והפתעתם היתה רבה כשהתגלה להם שהיהודים מסוגלים לבנות מדינה , שהם נעשו חקלאים חרוצים , פועלי בניין וחרושת , והם בעלי תושיה . במיוחד הדהימה אותם העובדה שהוקם צבא יהודי חזק תוך כדי המלחמה , היודע להכות צבאות סדירים של שבע ממלכות ערביות . לאירועים בארץ ישראל היתה , כאמור , השפעה חיובית על הפעילות הציונית בפולין ועל תחושת האופטימיות של פעיליה . התמיכה הציבורית עודדה יוזמות נועזות . אחת מהן היתה המפעל החינוכי הגדול של "דרור — נוער בורוכוב , " שארגנה בקיץ 1948 שבע מושבות לילדים ולנערים באזורים שונים . בניגוד למושבות חורף , שאורגנו בחיפזון , ה...
אל הספר