ביקורתו של קרול על הנחות יסוד רווחות בתיאוריה הקולנועית נסמכת על תפיסת הצופה כדמות אקטיבית ומודעת במהלך הצפייה , ועל העדפת הסברים פשוטים ומובנים לתהליכי קליטתו של הצופה את הסרט . אל מול המורכבות והערפול שהוא מוצא בתיאוריות קולנועיות רווחות , מציע קרול מודל קולנועי שהוא מכנה אדלטטי . מודל זה מבוסס על ההנחה שהאדם לומד על העולם דרך העלאת שאלות וחיפוש תשובות . גם הצופה בסרט נוהג כך , אומר קרול . כוחו של הסרט , וביחוד סוד כוחו של הסרט המכונה הוליוודי , הוא בסיפוק הצופה מיכולתו לנסח לעצמו בבהירות ובפשטות שאלות ולזכות בתשובות מלאות לשאלות אלו , סיפוק הנעדר מחיי היום יום שלו . לדעת קרול , המבע הקולנועי התפתח מלכתחילה כדי להנהיר את השאלות והתשובות לצופה . המצאת הצילום והוספת אשליית התנועה לסרט יצרו מדיום שקל מאוד להבינו ; אין צורך בקוד שרירותי מורכב כמו בשפה , כדי לזהות אובייקטים ותנועתם במרחב . הצופה מזהה אובייקטים והתרחשויות בסרט , במידה רבה כפי שהוא מזהה דברים בעולם . הקולנוע ההוליוודי משתמש בכלי פשוט להבנה זה כדי לנסח שאלות ברורות ולספק להן מענה שלם . קרול סבור , כי המבע הקולנועי נחלק לשלוש...
אל הספר