ביסוס הגישה הקוגניטיביסטית בתחום הקולנוע , כאמור , נעשה מתוך ביקורת של ההנחות הרווחות בתיאוריה הקולנועית . קרול ייחד שני ספרים לקעקוע שיטתי של הנחות אלו . בין השאר , מבקר קרול את רעיון אשליית המציאות בקולנוע , את מושג ההזדהות של הצופה עם הדמות בסרט , ואת הטענות בדבר השפעותיו הפסיכולוגיות והאידיאולוגיות של הסרט על סובייקט פסיבי . לגבי אשליית המציאות בקולנוע - טענה החוזרת ביחס למדיום זה ומקובלת בעיני הדוגלים בריאליזם קולנועי , כגון באזין , ואף בעיני המתנגדים לקולנוע הריאליסטי מסיבות אידיאולוגיות - טוען קרול כי התיאוריות בדבר אשליה קולנועית מתבססות על ההנחה , שלפיה הצופה מאמין כי הנראה לנגד עיניו אכן קיים . אם כך , אומר קרול , היה הצופה אמור להימלט על נפשו בראותו אריה על גבי המסך . קרול דוחה אחד לאחד הסברים שניסו למתן את מסקנתו התמוהה . כך לדוגמה , הוא טוען ביחס להנחה הרווחת בדבר יכולת הצופה " להשעות את חוסר אמונו " בסרט , ( Suspencion of disbelief ) כי הנחה זו כמוה כטענה שהאדם מרצונו יאמין שאם יחבר שתיים ועוד שתיים יקבל חמש . קרול דוחה גם את מושג ההזדהות של הצופה עם דמות או עם המצלמה בקו...
אל הספר