המאמר המרכזי של הפמיניזם הפסיכואנליטי בתחום הקולנוע הוא מאמרה 4 של לורה מלווי "עונג חזותי וקולנוע נרטיבי " . הנחת היסוד במאמר זה היא שהקולנוע הוא תוצר של "הלא מודע הפטריארכלי , " ולפיכך הוא מבנה ומחזק תבניות זהות מינית , כפי שנקבעו בחברה הפטריארכלית . התיאוריה הפסיכואנליטית , החושפת את הלא מודע הפטריארכלי , מתאימה אפוא במיוחד לחשיפת הדרכים שבהן הקולנוע מבנה ומשעתק את הזהויות המיניות המפלות נשים , וכך משרת את המבנה החברתי הפטריארכלי . את המקור להבניית הזהות המינית המפלה של נשים לעומת גברים , מלווי מוצאת בניתוח של פרויד את תסביך אדיפוס כגרעין הלא מודע הפטריארכלי , תסביך שהילד או הילדה נחלצים ממנו בזהות מינית מוגדרת למדי . הבעיה בניתוחו של פרויד את התסביך נובעת , בין השאר , מטיפולו הרשלני או החסר בהתפתחות זהותה המינית של הילדה , ובהשלכות של ניתוח המקרה ה " חיובי , " כהגדרתו , בגיבוש זהותו המינית של הילד על תפיסת האישה 5 בחברה הפטריארכלית . לפי פרויד , בשלב הקדם אדיפלי חש התינוק תחושת מלאות : אמו דואגת לכל צרכיו ונתפסת בחושיו כהמשכו . שלב זה חופף לשלב הדימויי המתואר בכתבי לקאן . בשלב מסוים...
אל הספר