במאמרו "שלב המראה כמעצב את פונקציית האני " , מעלה הפסיכואנליטיאי לקאן את ההיפותזה שתחושת הזהות הראשונית של האדם מושתתת על בבואה אשלייתית של עצמו , בבואה מלאה , רציפה ושלמה ממנו , העומדת בסתירה לתחושותיו הפנימיות . בהיותו בגיל חצי שנה עד שנה וחצי , אומר לקאן , כשעדיין לא התפתחה באדם הקואורדינציה המוטורית , והוא חש את גופו כחלקים נפרדים , ובעוד חוש הראייה שלו מפותח משאר החושים , מוצא האדם בהשתקפות דמותו במראה , וכן בדמויות הסובבות אותו , את " הצורה הטוטלית של הגוף , שדרכה רואה מראש הסובייקט במחזה תעתועים את הבשלת כוחו הניתן לו רק כגשטאלט , כלומר בחיצוניות שהיא יותר מעצבת ממעוצבת . " ... הנקודה החשובה לדידו היא , שבבואה חסרת ממשות זו , המופיעה לעיני האדם כשלמה ממנו , ממקמת את האני ( Ego ) באדם "בכיוון בדיוני , שמעולם לא ניתן לצמצום . " הבבואה השותלת באדם תחושת זהות ראשונית , היא גם השותלת פער בלתי אפשרי לגישור בין מלאות הבבואה לבין תחושתו הפנימית 28 של האדם ביחס לעצמו ולמציאות חייו , פער שינסה למלא כל ימי חייו . לקאן מדמה תחושת זהות ראשונית זו לאני האידיאלי " ( Ideal ego ) של פרויד . גיבו...
אל הספר