הסימן הצילומי והקולנועי בעקבות סוסור

הקולנוע כמערכת סימנים הוא תחום שנחקר בידי סמיולוגים סוסוריאניים , על בסיס עקרונות היסוד שפיתח סוסור במחקר הבלשני שלו . על פי תפיסתם , כל תופעה שבני אדם מפיקים דרכה או ממנה משמעות , מתבססת על מבנה או על מערך סימנים מוסכם ביניהם , שיש בו כדי לשמש תשתית הבנה משותפת למפיקים משמעות או למבטאלם משמעות באותה מערכת סימנים . הם ביססו את פענוחן של מערכות סמיולוגיות על הנחתו של סוסור , שלפיה היגדים בשפה נוצרים מהצלבת ציר הברירה וציר הצירוף ; על עקרון ההבחנה בין מבנה עומק המערכת לפני השטח שלה ; על עקרון היקבעות משמעותו וערכו של הסימן בשפה מתוך הדיסקרטיות שלו , כהגדרת סוסור , ומתוך ההבדל ההדדי בין סימנים ; ועל עקרון היחס השרירותי שמקיים הסימן עם דבר שהוא מייצג מחוץ לשפה , ושרירותיות היחס בתוך הסימן בין מסמן למסומן . עם זאת , מצאו חוקרים אלו שמערכות סמיולוגיות רבות , ובכללן הצילום והמערכת הקולנועית , אינן מושתתות על סימנים שרירותיים כאלו של השפה . כך , הסימן הצילומי הוא אנלוגי , רציף ומשכי , ולא דיגיטלי ביסודו . מכאן שהיחסים השרירותיים בין הסימן לרפרנט בעולם ובין המסמן למסומן בסימן אינם דיסקרטיים , ו...  אל הספר