כאמור כפרק השלישי , נסמכת הגישה הסמיולוגית בעיקרה על עקרונות הבלשנות הסטרוקטורלית של סוסור י . בעקבות מחקריו הבלשניים , הבין סוסור שהנחותיו הסטרוקטורליות לגבי השפה ישימות למערכות סימנים אחרות . לפיכך , צפה שהבלשנות תהפוך לענף מרכזי במדע כללי יותר , שיחקור מערכות סימנים המבוססות לאו דווקא על סימני השפה . מדע זה כינה סוסור סמיולוגיה . עם זאת , הנחתו היתה שבמערכות סימנים אלו , גם אם סימניהן לא יהיו שרירותיים כסימני השפה , הרכיב השרירותי קונבנציונלי בהן יהיה הבסיס להיגדים במערכות אלו " .- כשהסמיולוגיה תתארגן כמדע , תעלה השאלה , אם היא תכלול צורות ביטוי המבוססות על סימנים טבעיים לחלוטין , כפי שעושה זאת הפנטומימה . בהנחה שהמדע החדש יכלול צורות ביטוי אלו , עניינו העיקרי יהיה עדיין במכלול השיטות המבוססות על שרירותיות הסימן . למעשה , כל דרך ביטוי חברתית מבוססת באופן עקרוני על התנהגות קולקטיבית , ובמילים אחדות - על קונבנציה . נוסחאות נימוס , לדוגמה , אמנם נושאות מרכיב של ביטוי טבעי ( הסיני המקדם את פני הקיסר שלו בתשע קידות , ( אך נקבעות על פי כללים מוגדרים ; כללים אלה , ולא ערכן הטבעי של התנועות...
אל הספר