העמדות המגוונות לגבי זיקותיה של האמנות אל המציאות נחלקות לשני סוגים עיקריים : עמדות שראו את תפקיד האמנות בחתירה לחשיפת האמת או היופי בעולם באמצעות שעתוק פני המציאות , לעומת עמדות שסברו שעל האמנות להתרחק מן העולם , או להביא לידי ביטוי את התודעה הסובייקטיבית של האדם . הניגודים בין שתי עמדות אלו החריפו עם הולדת הראינוע ועם התסיסה האמנותית שאפיינה את תחילת המאה . תסיסה זו הביאה לצמיחת מגוון תנועות אמנותיות , שכל אחת בדרכה חתרה לניתוק האמנות ממחויבותה לשעתוק פני המציאות , כפי שהן נתפסות מבחינה 1 נורמטיבית . עם הולדתו , הקולנוע עורר מחלוקת סביב ערכו כמדיום אמנותי , ואף יצר סתירה בין שתי הנחות רווחות על אודות מהות האמנות - ההנחה בדבר ייחוד חומרי היצירה של כל אמנות , וההנחה בדבר חתירת האמנות להפשטה מתוך חומרים ייחודיים אלו . ההנחה בדבר החתירה להפשטה , המייצגת עמדה פורמליסטית , הובילה לתפיסת המדיום הקולנועי כאנטי אסתטי , או לפחות כשנוי במחלוקת מבחינה אסתטית . לנוכח התשתית הטכנולוגית המייצרת את הדימוי הנע הקולנועי , שכביכול אין בה מעורבות יד אדם , נתפס מדיום זה כמוגבל ביכולת ההפשטה שלו , וחומריו...
אל הספר