בפרקים הקודמים דנו בהגדרה של נכס בלתי מוחשי . ההכרה בנכס בלתי מוחשי , כנכס נפרד מכלל הנכסים של חברה , הינה שלב מקדים לתהליך הערכת השווי . חשוב להדגיש , אומדן השווי של נכס בלתי מוחשי מנותק לחלוטין מנושא הכרה בנכס הבלתי מוחשי . ייתכנו מצבים בהם נכס מסוים מוכר כנכס בלתי מוחשי , אולם הוא חסר ערך כלכלי , ולהיפך , ייתכן שלחברה נכס מהותי כמו הון אנושי אך לצורכי דיווח כספי הוא אינו מוכר כנכס בלתי מוחשי . התקינה הבינלאומית מספקת קריטריונים לזיהוי נכס בלתי מוחשי בנפרד ממוניטין . אולם , קריטריונים אלה אינם מספקים הנחיות לגבי מדידת השווי ההוגן של נכסים בלתי מוחשיים . יתרה מכך , הקריטריונים אינם מטילים מגבלות על ההנחות שישמשו באמידת השווי ההוגן של נכס בלתי מוחשי . למשל , התקינה החשבונאית מגדירה , באמצעות מספר קריטריונים , מהם המצבים בהם לחברה קשרי לקוחות הניתנים להגדרה כנכס בלתי מוחשי . אחד הקריטריונים הינו קיומם של חוזים בין החברה ללקוחותיה . הערכת השווי ההוגן של קשרי לקוחות מבוססת על החוזים הקיימים בין החברה ללקוחותיה , יחד עם זאת ניתן להביא בחשבון חידוש עתידי של חוזה אספקה ללקוח , אם משתתפי שוק ...
אל הספר