פרק ה: ואלה מסעי...

עם מעבר המשפחה לברלין החלו למעשה שנות חניכותו של דב . במארס 1924 נולדה תרצה , הבת הבכורה , ובזאת כמו הושלם נדבך לעולמו הפרטי : ביתו של אדם ; שאם זכה , ישמש לו הבית מעיין , מקור מים חיים , להשיב נפש ולהוסיף כוח לעמוד במשימות שעוד נכונו לו . ודב זכה . ואמנם עדיין היתה הזכייה חלקית : בית מיטלטל : מברלין לתל אביב , משם ללונדון , וכעבור שנתיים של שהות בלונדון - חזרה לתל אביב . לא עברו חודשים רבים של שהות בצוותא בברלין - שאף בהם הרבה דב להימצא בנסיעות וכבר חל שינוי בעבודתו , שדרשה ממנו שהייה ממושכת בארצות השפלה ואף בלונדון ; אך לא היתה זו שהות ממושכת דיה כדי לטלטל לשם את המשפחה . לפיכך חזרו רבקה ותרצה הקטנה לתל אביב לבדן , ורק כעבור חצי שנה יצטרף אליהן דב . אך גם בתל אביב , בדירת משפחת שרתוק המרווחת , לא הגיעו אל המנוחה השלמה . בפועל היתה פניה האם בעלת הבית , וגם בזקנתה היתה בעלת בית למופת . היה זה אמנם סידור מועיל , במיוחד לפני שובו של דב , אבל בכל זאת לא היתה זו דירה שלהם . גם אחרי שובו של דב התקשו לצאת לדירה משל עצמם , נוכח יוקר שכר הדירה לעומת הכנסותיהם הצנועות , ומחשש שהאם תיפגע כשיספרו...  אל הספר
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית