עד שנות השמונים של המאה העשרים הייתה למושג "עתיד הקיבוץ" משמעות אחת בלבד . בספרי היובל , עסק הדיון בעתיד , אם בכלל - בשילוב הדורות , בקליטת הבנים ובהתפתחות הקיבוץ . בין שנות השישים לשנות השמונים חוותה התנועה הקיבוצית תקופה של שיא ועתידה נראה מובטח . בשורת העתיד הייתה הבטחה מנחמת , כמו זו שבסיום אלבום היובל של גונן ( בכתובית הנלווית לצילום ילדי הקיבוץ על הדשא : ( " ראה ? . מילותינו דלות / מלומר שירי מעלות / עוד נכונו לנו עלילות , אך / - תמו התמונות כולן . של חג ושל חולין , תמונות מזמן עבר וצילומים של כאן ועכשיו . / תמונת העתיד : על מצע הדשא - התחזית שלנו לשנת 2000 וגיבורי אלבום היובל . / כרביבים עלי עשב" ( גונן , . ( 150 : 1984 מאמצע שנות השבעים , וביתר שאת עד שנות השמונים , נוספת לדיון בעתיד ביקורת , מתוך הכרה באיום הגלום בשינויים שהחלו להתרחש . אך השינויים מלווים גם בתחושת כוח , שכן כל מה שלא עלה יפה עד כה , ניתן לתיקון בעתיד . השער השביעי בספר היובל של גבע , עומד כולו בסימן השינויים בקיבוץ . תחת הכותרת "מה יקרה אם " ... אומר נחמן רז : " העיקר שהדברים ימשיכו לזרום . שאנשים יקומו בוקר ...
אל הספר