לעתים , במקום המנונים של חגי היובל משובצים בספרים שירים ליריים , הקושרים בלשון מטפורית את החיים בקיבוץ עם סמלי מפתח באידיאולוגיה הקיבוצית ובערכי היסוד שלה , ושירים אחרים היוצרים מטפוריקה מקורית המאירה באורח חיובי את החיים בקיבוץ . כזה הוא שירה של אורה לוטן , משוררת וחברת צוות המערכת של ספר גזית ז » וז מסעי . ( 2000 ) השיר מודפס על גב הכריכה : חוטים / אורה לוטן חוטי משי דקים , עדין של חלוק סיני על גוף עירום , חוטי צמר חמים , הסודר המשובץ שעוטןי צוארך מ ? ני קור המסע חוטי כוזנה של בגדי עבודה ספוגי ריחות שדה . חוטי האהבה , הנפרמים לאט גזרת היופי האריג לזמן האנושי , בלבד . בנימה לירית עכשווית , אחרי פתיחה מפתיעה וכמו מחוץ להקשר של חג היובל , מבטאת הכותבת את תקוותה , כי הסיפור המועבר בספר יגע גם בדורות הבאים . באמצעות המטפורה של אריג כסמל לחיים בקיבוץ , נוצר דימויו כחברה מגוונת שחבריה השונים זה מזה באופיים - משולים למשי , לצמר , או לכותנה . האריג , כמו דימוי הפסיפס בספרים אחרים , מסמל חיי צוותא קיבוציים , המאפשרים קיום ביחד של אנשים 'מאריגים' שונים . הוא מסמל גם את הזיקה 1 החברתית שביניהם ו...
אל הספר