השוויון בין המינים הוא מן המורכבים בנושאים המעמתים בין המציאות ובין העיקרון . גם כאן ניתן לאתר את אותה המדיניות ואת אותו תהליך התפתחותי . ברור הראשון של העורכים , בעיית "החברה בקיבוץ" מקבלת ביטוי נדיר ביותר . בהמשך , הבעיה כבר זוכה להכרה , אך תוך קבלה עקרונית של המציאות - לפיה אין 'אשמים' במצבן של הנשים , וברוח "הכל נשאר במשפחה . " ועדיין , הביטוי הרגשי של נשים סובלות , מורדות או כועסות - נדיר ביותר גם בדורות הבאים . כבר ב 1944 פורסם מחקר סוציולוגי על הקיבוץ שהצביע על העיוות הבסיסי במעמדן של הנשים במציאות : " את ערכו ומעמדו של היחיד בעדה מקנה לו בעיקר תפקידו ככוח 'מכניס . ' כל מי שאינו מכניס הכנסה בלתי אמצעית , אינו זוכה להערכה מלאה . לפיכך שאלת הכבוד היא לאישה להוכיח את שיווי מעמדה בקבוצה , ע"י כך , שהיא משתתפת ללא כל הבדל בעבודות 'פרודוקטיביות' < ואף דעתם של הגברים היא כך , שרק השתתפותה של האישה בעבודת השדה , בטרקטור , בבניין וכר מבטיחה לאישה שיווי זכויות בחיי העדה . ברור אפוא מהו משמעו של אותו שוויון המינים בסופו של דבר . אין כאן שיווי משקל בין הספירות המיוחדות ותחומי הפעולה השונים...
אל הספר