ביקורת

האופן הנפוץ ביותר לשבץ קטע ביקורתי בספר היובל , הוא להביאו בתוך ההקשר החגיגי של הספר , כחלק מ'חשבון נפש' נורמטיבי האמור להעיד על פתיחותה של החברה הקיבוצית . וכך מתקבל ניסוחם של קטעים אלה כהכללה , לעתים מעומעמת , המדגישה בסופו של דבר את החיוב . יפנק 0 הקבוצה' של כנרת , ( 1954 ) מזמן דוגמה מעניינת של שילוב ביקורת בספר יובל , באופן העריכה . רשימתה של מירה ( שם : ( 70 נכתבה לקהל הפנימי של חברי הקיבוץ . בהבאתה בספר היובל , כמעט שלא נאמרים בפירוש הפרטים שעליהם נמתחת הביקורת בעוצמה רגשית של נבואת זעם , ועל הקורא של היום , או הקורא שאינו מכיר את הרקע , לנחשם . נכון , שנושאים אלה עמדו ברומו של עולם באותם הימים ויתכן שמשום כך לא חשו הכותבת והעורך צורך לפרטם . העניינים הללו הם , עמדת כנרת כלפי העולים במעברת צמח ומול הפילוג בקיבוץ המאוחד : " ומה כה מעיב את שמחת הלב ? מה יבקש הלב , על מה ידאב ? / חשבון הנפש הוא ההולם בך : אשמנו ! בגדנו ! / עבור את העמק שלך , משק , משק ועמוד רגע לידו : / עכב מבטך על צריפי הפח של מעברת העולים בצמח . וכל הפרובלמות של עמנו ודורנו לפניך . איך עמדנו בהן / ? ומול אשדות יע...  אל הספר