תמורות בעריכת ספרי יובל של קיבוצים

מאז הופיע ספרון העשור לתל יוסף ( 1932 ) עברו יותר מ 70 שנה , וספרי היובל היוצאים בקיבוצים שינו את פניהם לא מעט , ועם זאת מדובר באותה תופעה עצמה . הקו המבדיל המובהק בין ספרי היובל לתקופותיהם נמתח בשלהי שנות השישים ובראשית שנות השבעים של המאה שעברה . עד 1970 רוב הספרים שהופקו הם ספרים 'חמורי סבר , ' עבי כרס המכילים מאות עמודי טקסט צפוף וממעיטים בקישוט ותמונה , כריכתם בדרך כלל קשה , ורובם ערוכים בעילום שם . רק לעתים מסגירה חתימת 'המערכת' את שמות האחראים . יש לזכור שבעת הופעתם ידעו כל חברי הקיבוץ מי כותב ומי עורך ; גם זהות המצולמים העלומה בדרך כלל , הייתה ידועה לכל בעת הוצאת הספרים , ובכלל , הרי היחיד הוא מייצגו של הכלל . התמונות והאיורים לא נועדו רק לייפוי הספרים אלא גם להעניק אישור ותוקף לטקסטים ולהוכיח את אמיתותם . הספרים שיצאו אחרי 1970 מבשרים מעבר אל תפיסה אסתטית חדשה , המחשיבה את התמונה כקישוט וייפוי , אך מעניקה לה גם חשיבות כנושאת תוכן , שבהדרגה מחליפה את הטקסטים הארוכים והרצופים . היכולת לשלב יותר תמונות נובעת , כמובן , מן השיפור ביכולת הכלכלית של הקיבוצים . לפיכך , היו שנים אלה ש...  אל הספר