ספרי היובל הקיבוציים הם סוג של 'אתר' זיכרון , חילוני בדרך כלל , שנועד להבטיח את לכידותה החברתית של הקהילה הקיבוצית על ידי הבטחת המשכיותה . המושג 'נצח' אינו שייך לאוצר המלים של ספרי היובל , ותחליפיו החילוניים הם : "עתיד , " "לעד" ו"עד עולם . " ספרי היובל וספרי הזיכרון הנם הצהרות על קיום , אלא שכאמור , אלה מדברים על קהילה חיה ואלה מתייחסים אל עבר שאבד . ואולם הדימיון בין ספרות ההנצחה לבין ספרי היובל הקיבוציים טמון בייעודם הבסיסי - חיזוק הגדרות הזהות של היחידים ושל הקהילה . בעוד ספרי הזיכרון מבקשים להנציח מציאות שהיתה ואיננה עוד , ספרי היובל מהללים מציאות שנראית יציבה וקיימת ( לעד , ( ומות אנשים בקהילה , איננו סופה של הקהילה , אלא חלק מחייה . איזכור הנפטרים בספרי היובל הוא מעין הכרת תודה למי שתרמו בחייהם למען הקהילה . ספרי היובל לא מכוונים להיות ספרי זיכרון אלא סיפורי חיים , אבל עקב המשבר המתמשך בקיבוצים יש המעלים את השאלה האם מפעל הפקת ספר היובל איננו מעין הספד לקיבוץ : " עמלנו על ההוצאה לאור של ספר זה בזמן בו התנועה הקיבוצית לוחמת על ערכיה , שנתנו זכות לקיומה . על כן יהיו כאלה שישאלו : ...
אל הספר