ההתפתחות התרבותית והחברתית של קבוצות השתייכות שונות בחברה הישראלית בעשרות השנים האחרונות הן דוגמה לשינויי זהות המלווים במאבקים על הסיפור ועל הזיכרון הקולקטיבי . היחלשותו של האתוס הישראלי הציוני עקב תהליכים חברתיים ופוליטיים גרמה ליצירת מערכי אידיאולוגיות חלופיים המתקיימים במקביל ונאבקים על הבכורה . תהליכים אלה עוררו את עניינם של חוקרים רבים , ומתבהרת תמונה אחידה למדי של מנגנוני הכינון , השינוי וההמרה של נראטיבים , דימויים וסמלים בישראל . תמונה זו מעניינת במיוחד בשל ההיסטוריה הקצרה של התרבות העברית והמהפכים הדרמטיים המתחוללים בה כל הזמן . שלושה שלבים בתהליך התפתחותי זה הם נושא שכיח בשיח האקדמי 2 העכשווי . השלב הראשון - מעבר מן התרבות היהודית המסורתית אל תרבות ישראלית ( או תרבות עברית חדשה ) חילונית , אשכנזית וסוציאליסטית , הנשענת על אוצר מילים וטקסים מסורתיים דתיים , שעוצבו מחדש בהתאם לאידיאולוגיה במאמץ ל 'המצאת מסורת' תרבותית יהודית חדשה .
אל הספר