לשפה הכתובה באשר היא אופי מונולוגי יותר מאשר דיאלוגי . צ'ייף ( 1985 ) מציין כי " הכתיבה היא פעילות המתבצעת בעיקרה בנסיבות של אדם לבדו ואילו דיבור מתאפיין בהיותו מתרחש בסביבה של אינטראקציה חברתית . " לייקוף וג'ונסון ( 1980 ) מכנים את השיח המדעי הכתוב , one-party rational argument דהיינו טיעון הנמסר במעמד צד אחד . האם פירושו של דבר הוא שהטקסט המדעי שאנו עוסקים בו הוא שיח מונולוגי ? היש כלל תוקף למיון טקסטים ל'מונולוגיים' לעומת ' דיאלוגיים ? ' בלשנים מאסכולות שונות ומנקודות מבט שונות מערערים על החלוקה הזו במפורש או במשתמע . סוויטסר ( 1990 ) הציגה בספרה תפיסה כוללת של מבנה השיח , ובתוכה מקום מרכזי להיבט הדיאלוגי ולאינטראקציה הבין אישית . לפי המודל שלה , כל שיח מתקיים בו זמנית בשלושה מישורים : א . מישור התוכן והיחסים בין אירועים ודברים ב'מציאות' ב . מישור הפעולות הקוגניטיביות של הדובר ג . המישור הבין אישי , מישור האינטראקציה בין הדוברים שלושת המישורים מתקיימים בכל סוגי השיח , אבל מידת הנוכחות שלהם ואופיה עשויים להשתנות בין שיח אחד למשנהו . לפי המודל הזה בשיח המדעי , בהשוואה לסוגי שיח אחרים ...
אל הספר