להערכתי , האפיונים הייחודיים של הסרבנות המצפונית שהציע רולס מספקים לנו דרך נוחה שבאמצעותה אפשר לחדור להבנת טיבו של המצפון והסרבנות הנעשית מטעמו . לדעתו של רולס , הסרבנות המצפונית נבדלת מאי ציות אזרחי בכמה היבטים : ראשית , סרבנות המצפון איננה פעולה הנעשית במסגרת השיח הציבורי–הפוליטי ; הסרבן אינו פונה אל חוש הצדק של החברה , והוא לא פועל כדי לשנות את עמדת הרוב . אדרבה , הסרבן היה מייחל להימנע ממצב העימות . הסרבן עצמו חש כי לעתים לא יובנו עמדותיו , לכן אין הוא להוט לסרב גם אם הוא נכון לכך . שנית , סרבנות המצפון אינה מבוססת בהכרח על עקרונות פוליטיים , מניעיה יכולים להיות דתיים או ערכיים . בניגוד להנחה הרווחת , הסרבנות אינה מונעת אפוא בהכרח משיקולים של מוסר , והיא עשויה לשקף מערכות ערכים אחרות . דוד הד , המאמץ את התפיסה הרולסיאנית , סיכם נקודה זו : הסרבן מסרב למלא הוראה שאינה עולה בקנה אחד עם ערכיו הדתיים , המוסריים או האישיים . תכלית הסירוב אינה שינוי ההוראה או החוק אלא שמירה על ניקיון כפיו של המסרב , על שלמותו המוסרית . לכן אין הסירוב פעולה יזומה של הפרט , אלא תגובה פסיבית על הנסיבות . נוכ...
אל הספר