ההבחנה בין סרבנות מצפון conscientious reausal ) או ( conscientious objection לאי ציות אזרחי ( civil disobedience ) היא מן המפורסמות , ולפיכך לא אדרש אליה כאן בפירוט . ככלל , מקובלת הטענה כי אי ציות אזרחי הוא פעולת מחאה שתכליתה לחולל שינוי בחוק או במדיניות . המישור שבו מתבצעת הפעולה הוא המישור הציבורי–הפוליטי . שכן זה הוא המרחב שבו נקבעות הנורמות והמדיניות . לעומת זאת , סרבנות מצפונית היא פעולה של אדם המסרב לציית לחוק או למדיניות בטענה שהוא אינו יכול לציית בשל שיקולים מוסריים , דתיים או ערכיים אחרים . סרבן המצפון אינו פועל לשינוי החוק או המדיניות , אלא להגנת אמונותיו . בפרק זה אתמקד בדיון בסרבנות המצפון . במסגרת הדיון הרווח במושג זה , אחד הדברים החסרים הוא ניתוח טיבו של המצפון שבשמו נעשית הסרבנות המצפונית . המונח " סרבנות המצפון" רווח מאוד בשיח המוסרי ; סרבנות המצפון נתפסת כסוג של הצדקה והנמקה כה ברורה וגלויה , עד שמעט מדי תשומת לב מוקדשת לניתוח משמעותה . ואולם מה טיבה של סרבנות מצפון ? האם אדם הטוען בשם סרבנות מצפונית טוען טענות מוסריות רגילות ? אם אכן זה הוא המצב מה בין טענה מוסרית רג...
אל הספר