הפרק הרביעי עסק בניתוח עיוני טהור . לעומת זאת בפרק זה אני מבקש לבחון את מעמד שיקול הדעת של חכמי ההלכה מתוך התייחסות לשיח בן זמננו על אודות ההלכה , משום ששיח זה הוא דוגמה מאלפת לתהליך גובר והולך של ריקון השיח ההלכתי מתבניתו הבסיסית ; באמצעות ביקורת שיח זה נוכל לחזור ולברר את משמעותו של שיקול הדעת בהלכה . אחד המושגים שאישי ההלכה וחלקים נכבדים בציבור הדתי מרבים להשתמש בו בשיח הפוליטי–הדתי הוא המושג " הלכה . " ניתוח השימוש במושג זה בשפה של משתמשיו מלמד כי הוא ממלא כמה תפקידים . ראשית , ציון החובה הדתית . אבל בכך אין כל רבותא שהרי המושג " הלכה" עצמו , מעבר לשיח מסוים כלשהו , אכן מציין חובה שיש לממשה . החידוש בשיח העכשווי הוא השימוש במונח כציון של נורמה שעליה , לדעת המשתמשים במונח , להיות ברורה ומוסכמת על הכול . שימוש זה במושג " הלכה" מניח את עובדת קיומה של מחלוקת ואי הסכמה נורמטיבית המערערת את הנורמה שהמשתמשים במושג זה רוצים להשליט . יש שתי דרכים להתמודד עם אי הסכמה נורמטיבית . האחת , יצירה של דיון פתוח שבו תיקבע , אם תיקבע , העמדה המנצחת על בסיס הטיעונים . מנגנון זה אינו יכול להבטיח מראש נ...
אל הספר