כמו שציינתי במבוא , הספר עוסק בשאלה מסוימת אחת : היחס בין נאמנות לחידוש ופתיחות בהלכה . הספר מתייחד בניסיון לתת לשאלה זו מענה מתוך הפרספקטיבה של ההלכה . מבחינה זו הספר הוא נדבך נוסף בתחום הקרוי פילוסופיה של ההלכה . לפני שאפתח בדיון בשאלה , ובה יעסקו פרקי הספר , אני מבקש לשרטט כמה קווי יסוד לתחום זה הקרוי פילוסופיה של ההלכה , כדי להנהיר את אופי הדיון שלהלן . בשנים האחרונות הולכת ומשתררת ההכרה בקיומו של תחום עיסוק חדש – פילוסופיה של ההלכה . במסגרת העיסוק בתחום זה נכתבו מאמרים וספרים שונים , המהווים ביטוי לחיוניותו ופוריותו של התחום . בצורה מפורשת , יותר או פחות , הונחה ההנחה כי פילוסופיה של ההלכה אינה עוד פרק בתורת המשפט העברי ; הפילוסופיה של ההלכה היא תחום חדש , שונה ובעל קווי אפיון מובהקים , המבחינים בינו ובין העיסוק במשפט עברי . לפיכך ספרו המונומנטלי של מנחם אלון , " המשפט העברי , " אינו חלק מהספרות של הפילוסופיה של ההלכה , שכן עניינו במשפט העברי כשיטת משפט וכקודקס ולא בהלכה בשלל גילוייה . למרות הנחות מובלעות אלו , עדיין לא נעשה מאמץ ביקורתי–רפלקטיבי ביחס לתחום החדש ; עדיין לא נוסח טו...
אל הספר