פרוזודיה בגלות

מוסכמות פרוזודיות עשויות לשמש לזיהוי קולות של קבוצות חברתיות שונות , כפי שראינו בפרק הקודם , אך הן גם עשויות לייצג קול לאומי . ואולם , בעוד הקישור בין הסובייקט ובין הקבוצה החברתית מסתמך על ריבוד השפה , הקישור בינו ובין הקול הלאומי כרוך לא רק בקשר שבין צורות סגוליות ובין הרובד הלשוני , או בעוצמת שליטתן של צורות אלה במערכת הספרותית , אלא אף במעמד שהן רוכשות לעצמן באמצעות שיח אידאולוגי לא ספרותי . שיח מעין זה רווח מאוד בגל הלאומיות ששטף את › אירופה במאה התשע עשרה . בתקופה זו נעשתה הפרוזודיה סמל של זהות לאומית , וההנחה הכללית כי ״לכל שפה הפרוזודיה שהיא ראויה לה״ › על האמונה שרווחה באנגליה במחצית השנייה של המאה התשע עשרה בדבר ההתאמה שבין המוסכמות האסתטיות לאופי הלאומי ראו לויד , לאומיות וספרות מינורית , עמ׳ . › 3–› 2 שיקפה את הרעיון כי הפרוזודיה נוצרת בהתאם לטבעה של השפה ולטבעו של העם . תכונות פרוזודיות ולשוניות נחשבו לעתים קרובות לא רק לתוצאה גרידא של תהליכים היסטוריים אלא גם לייצוגים של האופי הלאומי עצמו . כך , לדוגמה , בספרו , Elements of English Prosody שראה אור בשנת , › 880 כתב ג׳והן ר...  אל הספר